"נשימת בטן" או ליתר דיוק- נשימה אל הסרעפת

רבים מכנים אותה "נשימת בטן", אבל בפועל מדובר בנשימה אל הסרעפת – שריר הנשימה המרכזי בגופנו.
הסרעפת היא שריר חזק ועוצמתי דמוי כיפה שמפריד בין חלל החזה לבטן, והיא זו שמבצעת את רוב עבודת הנשימה.
בשאיפה, כשאנחנו מכניסים אוויר – הסרעפת מתכווצת ויורדת מטה, מרחיבה את הריאות ודוחקת את איברי הבטן מטה – מה שגורם לבטן לעלות ולהתרחב. בנשיפה, הסרעפת מרפה ועולה, מסייעת להוצאת האוויר והבטן שוקעת ונאספת. נשימת סרעפת היא נשימה מלאה, המכניסה יותר חמצן, מאטה את קצב הלב, מורידה את רמות הסטרס, ומפעילה את מערכת ההרגעה של הגוף (המערכת הפרא-סימפתטית)
לעומת נשימה שטחית שנשארת בעיקר באזור בית החזה העליון, הנשימה הסרעפתית עמוקה, רגועה ויעילה.
התבוננות מודעת בדפוסי הנשימה שלי היא הזמנה לחקירה.
איזה חלקים אני מניע.ה כשאני נושם.ת?
האם נשימתי קצרה? מקוטעת? מאומצת?
מהמקום הזה של הקשבה – נפתחת האפשרות להרחיב את המיכל, לבחור בתנועה אחרת, נשימה אחרת, תגובה אחרת.